רבות מדברים על אורחת החיים הישיבני שהקמה הביאה אלינו. על הנזקים של העדר הפעילות. השמנה, מחלות לב, מחלות אורתופדיות. לנושא התנועה יש הבטים רבים מהראות האנתרופוסופית. ראשית כפי ששטיינר לימד אותנו האדם מחולק לשלוש מערכות הקוטב העצבי חושי שהוא הראש ומערכת העצבים, הקוטב המטבולי שהוא מערכת העיכול והגפיים ומערכת הרתמית שכוללת לב וריאות. בעוד שהקוטב העצבי חושי מורכב מקופסה סגורה, ללא יכולת התחדשות (נוירונים הולכים ומתים במהלך חיינו), אוהבת קור, ומקבלת אינפורמציה באופן פסיבי בלבד דרך מערכת העצבים שלנו הקוטב התחתון, הקוטב מטבולי מהווה תמונת ראי. זהו איזור שקשור בתנועה, אוהב חום, יש בו יצירת תאים חדשים בלי הרף (מערכת העיכול) יש בו תהליך של לקיחת חומר מבחו (מזון) והפיכתו לאנושי (ספיגת מזון זר והפיכתו לאבן בניין בתוך גופנו) המערכת הרימתית נועדה לאזן בין שתי מערכות אלה ולמנוע מצב שבו אחת פולשת לשניה וגורמת מחלה אורח החיים המערבי הביא לכך שאצל רבים מאיתנו הקוטב העצבי חושי הוא השולט. עוד החשיפה למסכים, עוד האינפורמציה שלא מותאמת גיל, הפניה אל השכלתנות בגיל מוקדם מדי, הדחיפה להישגים לימודיים קוגניטיביים, ואורח החיים המלא בלחצים מגיל צעיר וכלה בעולם התחרותי בו אנו חיים בלימודים ובעבודה כבוגרים. כל אלה יצרו מצב שבו הקטוב העצבי חושי במיוחד בילדים מוצף כל העת ופולש מטה על חשבון המערכת המטבולית. ילדים כאלה מאופיינים באהבה גדולה למסכים וסלידה מפעילות גופנית. הם ילדים שלא יאהבו לאכול ובכלל אוכל לא יעניין אותם. הם יהיו חלשים פיזית הרבה פעמים, ביישנים ולעיתים עם קשיים ביצירת קשרים חברתיים במיוחד בסיטואציות חדשות.לעיתים יסבלו מפחדים שונים. עוד העפילות העצבית חושית יכול להתהטא אצל חלקם בפרעות קשב וריכוז במיוחד בצורה של החולמנות ללא אימפולסיביות, ולעיתים במחלות נשימתיות בשל עודף המאמ של המערכת הרתמית ליצור איזון ולעיתים במחלות אלרגיות או אסטמה של העור בשל אותה חולשה של המערכת המטבולית. כמובן שלא מדובר פה על ילד מסוים אלא על קוים מסוימים שניתן לראות אותם לא מעט כיום. בראייה האנתרופוסופית המחלה היא אמצעי של הגוף ליצור תיקון. אותו ילד שיסבול מאסטמה של העור בעצם גופו מנסה לומר שמערכת העיכול שלו חלשה מכדי להתמודד עם המזון מבחוץ, וכעת העור לקח על עצמו את המשמה לפרק את אותם חלבונים שמערכת העיכול החלשה לא הצליחה. מכיון בהעור לא אמור לעשות זאת נקבל מצב דלקתי שיתבטא באודם יובש פריחה וגירוד.אסטמה של העור. מכאן ניתן להבין מדוע הרפואה האנתרופוסופית מדברת הרבה על הצורך של ילדים להיות בתנועה. המערכת המטבולית שלנו צרחכה את התנועה הזו. אורח החיים שלנו מחייב אותנו ליצור את האיזון מול העוד העצבי חושי. חשוב לומר בהקשר הזה כי מתוך מחקרים רפואיים עולה קשר ברור בין פעילות גופנית והחוזק של מערכת החיסון שלנו. התנועה היא חלק מאותו ריתמוס עליו מדברים פעמים רבות בראייה האנתרופוסופית. הריתמוס הוא חלק חשוב ליצירת עולם ברור מוגדר והרמוני לידלים. כאשר ילד בא הביתה ממסגרת חינוכית יוצא החוצה לפעילות גופנית בגינה בחצר באופניים או כל דבר אחר וחוזר שוב הביתה אנחנו מייצרים את הריתמוס החשוב כל כך. מאחר והילד בשבע שנים הראשונות מקדיש חלק גדול מהאנרגיה וכוחות הגדילה שלו לגו הפיסי שלו , התנועה היא כלי חשוב בהתפתחות הזו. לילד יש צורך להיות בתנועה , והצורך הזה בא מתוך הרצון שלו לגלות את העולם, התנועה שלו בחוץ מאפשרת לו לגלות את העולם כל פעם מחדש ולא צריך טיול אתגרי בשביל לראות זיקית מנסה להתסוות, נמלים משתפות פעולה בהשגת אוכל, או איך עלה שנשבר מפיץ ריח נעים . יותר מהכל התנועה היא כיפית ומאפשרת לנו יחד עם הילדים שלנו לגלות עולם לטייל ולהנות. בדיוק לפני שבוע הבטחתי לעצמי שאני צריך לעשות את זה יותר. וזה תמיד משתלם שבת שלום!